ויהי בימי שפוט השופטים – ההיסטוריה שפטה נשיאים מושחתים וסוטים, ואנחנו כולנו היינו שפוטים לעבדות – אהבת הגדלות. הממסד הדתי שנודע באינספור הגוונים שמצא לאפור המציא למגוון הגוונים רבנים – קופות נפוחות אלוהימים קטנים. כל פקיד הוא מושחת ברחובות נשטף דם – שכחו ישראל את כבוד ריבונם נדפקה המדינה ונדפק בה העם במין אבולוציה הופכת לקוף מאדם. ואז בשנה עשירית למלכות הטמטום הנורא נולד אלרון גוץ ואיתו סיפור הבשורה. ומהי הבשורה הזאת ? ומי הוא אלרון גוץ ? – קצת נספר וקצת נסתיר ולפעמים נקרוץ.

אינסטרומנטלי

בעיירה אחת קטנה ליד הסוף של העולם בין הכביש מתל אביב לירושלים לבין הים בלילה מטונף אחד בפיח של אתמול נולד תינוק אחד קטן עם אור אחד גדול כשאמא התפתלה מכאבים וקיללה כמעט הכל ולא היה איכפת לה כבר להיות קבורה עמוק בחול הוא לא בחר לנשום הוא לא הרגיש נבחר ומאותו הרגע דבר כבר לא נשאר אותו דבר הם לא ידעו הבן הזה נולד כדי לראות הכל את המרוץ המטומטם של האדם לבנות ארמון בחול ואיך הכל הולך ובא הולך ולא חוזר ואיך הקוף האנושי רודף אחרי זנבו ואין עוזר אז אבא שהיה אדם מאוד אלים ולא פחד מהעתיד הוא לא פחד מהשדים ישב כמו אבן בפינה ובעיניו ניצוץ אמר : "לבן הזה שלי קראתי אלרון – אלרון גוץ"

בשכונה הזאת היו תמיד שוטרים זה לא עשה אותה מקום בטוח או מוגן הרבה אחרי הנאצים של גרמניה בנינו לנו גטו שיהיה לנו גם כאן ועל הגב של השכונה הזאת בנו מקום הרבה יותר נקי ומדוגם החוק שמר על השוטרים שלא קלטו שהם צריכים לשמור עליו וילדים גדלו בהריסה החברתית הזאת כמו העלים בסתיו נשרו להם ברוח הסופה המוסרית של שופטים עיוורים שלא ראו אותם נפלו לרגליהם של אנשים שהתעלמו ולא רצו להאמין בקיומם וככה הם גדלו – נכון שלא כולם הספיקו להבשיל ממש וגם רבים מהם ישבו גם כשעמדו גם כשהלכו הם לא קיבלו צל"ש על איך שהם שרדו ת'גיהינום המטומטם הזה שהם נולדו אליו ובשכונה הזאת היה אחד בלב קראו לו אלרון גוץ ומי שהסתכל בו טוב ראה – טיפוס כזה הוא לא נפוץ והוא היה כזה מופרע הוא לא פחד משום דבר והוא בעט במשטרה כמו רוח סערה כאילו אין מחר בכל שלישי וחמישי אלרון התרועע עם שוטרים פצועים היו תופסים אותו שובר חלונות של ראווה ומחלק שלל לילדים ולפעמים ברח להם כמו איזה נמר פצוע היו מחפשים אותו ולא מוצאים גם כשעבר שבוע היה לו מין מבט כזה שגם פלדה היה חודר את אלרון אף אחד עוד לא הצליח לשקר כי הוא ראה ת'רצונות של האדם פרוסים מולו כמו שולחן ערוך של ריקבונות כמוסים כולו את העבדות לשיגעון הגאווה של הטמטום את המהות המסכנה שמכנים קיום והם אמרו הוא לא יחזיק הוא יתנדף ויעלם אמרו עליו שתופעה כזאת לא תוכל להתקיים ואז ביום שהתגייס עמדו כולם מוכים בתימהון כשהצבא יצא לקרב הוא כבר היה סמל ראשון וכשכולם שכבו בתעלה ושקשקו מפחד אז הוא הלך למצוא את אלוהים ונעלם לו במדבר. מצאו אותו זרוק אחרי שלושה ימים צרוב מהחולות הנוצצים ועם עיניים נוצצות מנדודים ושוב כולם עמדו מוכים בתימהון גם כל המפקדים ואז נגמר לו הטמטום הזה בסימן של שאלה ואף אחד עוד לא הבין את מה שאלרון גוץ גילה שם במדבר הזה – בשמש והחול והצמא במאה מעלות בצל – אומרים שהוא ראה את הנשמה וככה הסתיימו להן שלוש שנים קשות ממש והוא חזר אל השכונה הזאת שלו כדי לראות שאין חדש תחת השמש

אינסטרומנטלי

היה אחד ברחוב ממול קראו לו ויקטור מיכאל אבל החבר'ה ביניהם קראו לו ויקטור מוט ברזל היה גדול כזה מפחיד היה תמיד גם עצבני מאוד הם פחדו אז הם אמרו שהם עושים כבוד הייתה לו בת זונה לבן זונה היה הולך דופק מכות לחבר'ה בשכונה כשהוא שאל אז הם ענו היו כנים מאוד ורועדים לחנינה והיא - הבת שלו הייתה יפה כל כך שיער כמו משי עיניים של מלאך ובאותה מידה ממש היו לה בעיות קשות היא לא יכלה להסתדר היא לא רצתה לחיות יותר והסמים עשו שהיא תהיה מוכרת את הגוף שלה ורק לאלרון לא הזיז המוט ברזל הוא לא פחד והוא אפילו קצת זלזל ביום שהוא סיים עם הצבא מצא אותה זרוקה שם ברחוב הייתה בת 17 כמעט ועזובה כמו עיר של אף אחד כמו פרח שעוזב את העולם ביום גשום יפה כמו בוקר ראשוני ועצובה כמו נצח דיכאוני ואבא שלה עם מוט ברזל כבר הסתובב חיפש קרבן מאיזה תימהוני ואלרון לא הבין הכל והוא אסף אותה בשתי ידיים אוהבות אז הוא עטף אותה כשהיא הייתה אצלו היא כבר הייתה בדרך לעולם הבא והיא אמרה לו אז מילה שהוא אף פעם לא גילה לאף אחד גם לא לאלוהים באף תפילה אבל מאז הוא השתנה הלך לקח אקדח ירה בקוף הבן זונה והיא הלכה לעולמה מבכי וסמים ואמונה שאין לה אף אחד בכלל בכלל והעולם הזה עצוב ומסורבל ואלרון נאלץ לברוח כמו איזה מוכה גורל

עכשיו הוא עבריין נמלט בורח מהחוק עכשיו החוק רוצה אותו למחוק אמרו עליו רוצח קר אמרו עליו אידיוט אמרו עליו הרבה הרוב שטויות אמרו עליו מאחורי הגב שהוא טיפש גדול חשבו שהם יודעים הרבה – הם לא ידעו הכל כמעט אחת בלילה רץ ביפו מסתתר בסמטאות נפתחת דלת לסמטה זאת ברטה היא מגדת עתידות היא מסתכלת בו אומרת : " שמע אתה תהיה גדול " למרות שהיא ידעה הרבה – היא לא ידעה הכל ושוב הוא בסמטה והוא נתקל באיזה איש שוכב לו מגולגל כמו טיל חשיש נותן לו גרוש חוזר וגם נותן לו ת'שעון גם ככה זה היום האחרון ההוא מביט בו ואומר לו : "שמע אתה תהיה גדול" והוא ידע הרבה כן הוא ידע הכל כל מה שחשוב חומק מהדפים של ההיסטוריה כל מה שגילתה האנושות על האמת הוא רק תאוריה ביד של איש הוזה

בשמונה עשרה לחודש השישי הים היה ממש סוער יושב לו נער בן עשרים וקצת על קו החוף שוליים של גדר והכוכב האחרון עוזב את השמיים משאיר אותו עיוור והאמת שלו צועקת לו בלב בן אתה לא חוזר והאמת הזאת נוצרה שנים ומהמון חורים מכל מיני שיחות שלא היו ולא אמרו בהן המון דברים מאבא שמרביץ מכות וגם מהמכות של השוטרים ומרצון חזק ולא יציב לפגוש את אלוהים כשהילדה הזאת הלכה אצלו ביד השאירה השלכות ולא השאירה לו הרבה אפשרויות פתוחות היה שלוש שנים חייל אז לסיום נתנו לו סט נוצות תפרו לו כבר סיבה טובה למות הוא לא קיבל מאף אדם סיבה טובה לחיות כשהצבא שכב בתעלה הוא נעלם שלושה ימים בסוף מצאו אותו זרוק שם במדבר חשבו שהוא מצרי אחרי שלושה ימים מדבר אמרו הוא בטח מרגל הם התעקשו הוא לא חתם גם לא חשב שיש סיבה להתנצל בשמונה עשרה לחודש השישי הים היה ממש סוער יושב לו נער בן עשרים וקצת על קו החוף שוליים של גדר רואה את הכוכב האחרון עוזב הלילה הוא נראה אחר והאמת שלו צועקת לו בלב בן אתה לא חוזר

כל הלילה הוא ישב על הגדר הביט לים וחשב על הילדה המסכנה הזאת שאתמול בשבע בערב היו לה כמה נשימות לפני שהיא עוזבת את העולם. והקולות אצלו בראש דקה אחרי דקה הפכו לעם – במצוקה. ואלרון כבר שומע הסוסים מאחוריו מרכבות שחורות של תימהון פרעה רודף את עבדיו. והוא בורח לו ממחשבה למחשבה יורד מורד עולה גבעה – תמיד בסוף הוא מגיע לים – וכל המחשבות שלו קוראות לו: "אלרון תושיע את העם" – ואלרון הנרדף מביט קדימה אל הים ואין לו פתרונות, הלילה לא אומר לו מה כדאי לו לעשות. וככה הוא יושב מביט בסערה המתפתחת – הגשם כמו סיכות יורד עליו – והרוח מקפיאה לו את התחת . בבוקר הוא שומע ניידות מאחוריו והשוטרים ממש, ממש, ממש קרובים עכשיו אליו, ובקפיצה פתאום הוא מזנק ורץ לתוך הים, קופץ לו מהמזח לסופה הזאת ונעלם. ויש אומרים שזה היה סופו של אלרון גוץ – אבל בואו ונמשיך לא נתעכב על כל קשקוש שמקשקש לו איזה פוץ. ולפני שנעזוב את כל מה שמוכר, לפני שהסיפור הזה נהיה ממש מוזר – בואו נספר סיפור שעוד רבות בו יסופר – נחזור למה שאלרון גוץ ראה – שם במדבר.

אחרי כמעט יומיים במדבר הוא לא שתה חצי טיפה של מים ואז התחיל הוזה ת'מחזה הזה או שהיה זה אות מהשמיים בשם האלוהים על גוש עצום של סלע במדבר ישבו שלושה מאבן כל אחד ענק כמו הר שניים בשחור והשלישי לבן עיניים לפידים של אש כנפיים מעשן ישבו להם ממש כמו מגדל שחור אחד על השני והלבן מעל החזיקו שש מאות אלפי מושכות ברזל – קשורות לאיזה עם שכולו אורות קטנים שמסביבם - הם נוהגים אותם רחוק מאלהים ואז באה האש ושרפה את הכל הסלע ושתי הדמויות השחורות התנפצו בוערים על החול ונשאר הלבן הגדול מכולם מחזיק במושכות סימפוניה שבורה של אימה אז עלתה לה בשש מאות אלף קולות ורק אור קטן מרוחק מכולם – מספר שש מאות אלף אחד אור מוזר לא מובן לא נספר במניין לא נקשר במושכות לא פחד הוא עלה למרום כמו קליע של אש מכוון לענק אל המצח וכמו מרכבה מפלצתית הם שניהם אז עלו לשמיים אל הנצח ואז נשמע קול - חזק וגדול שבר ת'הרים ניפץ את השאול וקרא: "לכל מי שעדיין מתפלל לאלא שקוראים עוד לשמיים אז זאת קריאה לכל מי שקורא שוב לספר ביציאת מצריים בשם האלוהים מתוך עבדות בסתמיות פושעת עולה כמו אש בלהבה מהיאור באלוהים לגעת עם מלאכים של אש במרכבה בשם האלוהים" ואלרון שאל: "מה אומר המשל? מי הוא אותו אור מוזר?" הוא היה מבולבל "לא הבנתי דבר המשל הזה זר" אז שמע מרחוק את הקול ההוא שר: "על אופק נקי יעלה עוד כוכב אחרון - הוא יאיר כמו השמש חפשי מדעות והיסטוריה סתמית חפשי מצילו של הזמן כמו ירח שיכור באורו הבהיר ילטף אדמה מדממת כאריה על עדת זאבים כרואה נאמן" ואלרון נשא את עיניו למרום וראה את פניו חקוקות על ירח שיכור על ירח בהיר על אותו הכוכב וככה נגמר מעשה המדבר וכך גם מתחיל ההמשך המוזר, המוזר. - אל תוך הים - אז אלרון רץ לים כמו רוח סערה הוא קם ורץ בכל הכח שנברא נזכר בהבטחה ההיא, בקול מהמדבר הוא רץ ולא הרגיש בכלל כמה שקר. הו אלרון... אבא מחכה לך הכל מוכן – אמא כבר ערכה לך שולחן... אתה חוזר הבייתה.

בי"ח באדר בשנת מתישהו בזמן עמדו עשרים כחולים מפהקים על חוף לבן הלילה שעבר היה לבן כמו החוף וכבר כולם התפללו והאמינו שהנה זה הסוף: כששלומק'ה המפקד צעק: "קדימה הסתער" אז הכיתה הסתערה בשתי שורות על הנמר ושלומק'ה עם הגוף ההכסגראמי שלו באמצע – שמן ומפוטם מתאוות כבוד ובצע – כבר פינטז איך מעלים אותו לחדשות של שש ואולי כבר ידברו עליו בפרומו של חמש – איך הוא עונד מבט חשוב הרייטינג מטורף אומר: "תפסתי ת'רוצח תשמרו לי בהיסטוריה דף" ואלרון – הוא קפץ כולם ראו שם איך הוא נעלם, רק אלרון – הוא ראה איך שנפתח פתאום הים רואה שבילים בים, גזרים של מים מסביביו והוא הולך ביבשה בתוך הים או שהוא פשוט נגנב כמו בבדיחה סגולה רואה עולם אלסטי וגמיש כל הקירות שקופים כמו חלונות תרשיש מתוך כדור שקוף רואה את העולם וכל האנושות קופים – קופים זקופים כולם "קפץ המשוגע הזה" אומר שלומק'ה המפקד, "אם הוא לא מת בסערה הזאת יקח אותי השד" וככה הוא עומד לו שם עצוב בעצביו, עכשיו בטח יבוא עליו מה שגם ככה בא עליו: בלי המשוגע הזה ביד הוא לא מקבל את המינוי, אשתו כשהיא תשמע את זה תחשוב אותו בזוי היא בטח גם תזכור לו ת'סיפור ההוא מלפני שנה – מבחינתו הוא לא בגד ההיא בכלל הייתה זונה.. כן כל שנייה הוא מתבשל לו כמו בשר בתוך קלחת מרגיש איך שהראש שלו נכנס לו אל התחת אז הוא צורח לשפוט שלו: "עממי!!! – תעלה מולי בקשר ת'ספינה של המשמר" עממי מצידו תופס תמע"ד מתנשף קורא בקשר: "...עולם אכזר... עולם אכזר..." כמה שניות של רעש סטטי ואז עולם אכזר עונה, זאת לא ספינה של אהבה אבל בכל זאת , זאת ספינה. על הסיפון יהודה נון – בר אמוראי גדול, בבית הספר התיכון כל הבנות קראו לו "טרול" עם המשקע הזה סיים גם בית הספר לשוטרים ועם משקע אחר הפסיד כמעט הכל בהימורים ועם הדיל שהוא סוגר עם שלומק'ה עוד כמה שניות הוא מסדר את העניין שלו מול כמה רשויות ושלומק'ה יקבל את המינוי כשיהודה נון ימסור לו משוגע אחד וטופס עם וידוי – לא צפוי אבל יש אחד סיכוי, ושלומקה – הוא בונה על זה באופן דיי גלוי. והחבר'ה: "O'BOY !!!" ועממי: "O'BOY !!!" זה פורים ברחובות ויהודה נון – הוא התחפש לקובוי לא גוי כל מה שנשאר זה רק לומר: "אוי ואבוי BOY" בי"ח באדר בשנת מתישהו בזמן עמדו עשרים כחולים מיוזעים על חוף לבן הלילה שעבר היה לבן כמו החוף וכבר כולם התפללו והאמינו שהנה זה הסוף. ביום ההוא נפתחו לאלרון השמיים ונפתח לו גם הים, ואלרון גוץ – הוא מגלה את המהות של האדם. וההיסטוריה לא תרשום את הסיפור הזה, כי אין בו הגיון רגיל זה לא סיפור כזה

כל מה שהיה מאז נכתב לפני הזמן איך פורח מלך מפיח ועשן עומד בגשם המשטרה מאחוריו כמו בן אובד הוא שב הביתה פותח את הים המים שער אל השמים שם על כל מה שעבר עליו אמרו המון דברים ומה אפשר לומר בכלל – על משוגע או אלוהים נסחף בזרם בתהומות של אבדון מעבר לגבולות הבודדים של הדמיון והוא פותח את הים המים שער אל השמים שם

נתיב אחד עובר בים אומרים נתיב אל ארץ ישראל ומי שבנתיב הזה עובר רואה דברים אותם הסתיר מהאדם האל ואיש אחד נסחף היום בזרם הישיר לאבדון הוא מת או שהוא חי או שהוא מת-חי לא ברור המאזן המדויק והנכון הוא עולה מאה רקיעים הוא עולה אל אלוהים למטה הוא טובע ולמעלה הוא עולה במעלות ניגש לשערים הנעולים ויש לו כל המפתחות וזאת תעלומה גדולה: האיש הזה פושע או קדוש? ואיזה חשיבות ישנה לאפשרות – אולי כל זה קורה אצלו בתוך הראש? הוא עולה מאה רקיעים הוא עולה אל אלוהים למעלה שם גבוה בסבבה שלו שיחה עם אלוהים אומר לו: "וואללה אלוהים אתה האיש היחידי פה בין כל המלאכים והאלים" אומר לו, אלוהים לאלרון: "שמע אבל אתה אותו דבר - תראה - עולם שקוף כולם קופים אתה הגבר היחידי אז רק איתי אתה בסוף נשאר" הוא עלה מאה רקיעים הוא עלה אל אלוהים

מצאו אחד נסחף בזרם בין יפו לבת ים שעות בסערה הזאת והוא מפליג לו לאי שם זיהה אותו בעין הנאצי שלו מתורן הסיפון האיש מהקריות – רב סמל בהזדמנות יהודה נון משכו אותו ממש כמו כלב מת עם כמה גרזנים נתנו לו קצת מכות וקצת ירקו לו בפנים ורב סמל יהודה נון כבר לא היה עצוב הפרס על המסכן הזה סוגר את כל החוב שלו בכלוב צחקו עליו: "בורח מהחוק ורץ להסתתר עמוק בסערת גלים" אמרו: "אולי חשב ימצא בים כוכב או איזה עיר של הבלים" צרחו: "אתה יודע מה הדין בדת ומה סופו של כל אדם שהוא רוצח קר?!" והוא חיכה עד שסיימו ת'הפלצה המוסרית ואז אמר: "אני ראיתי את הסוף – הסוף של האדם הוא קוף - ובגלל זה לדעתי, אם תשאלו את דעתי – אז אלוהים הוא לא דתי" מצאו אחד נסחף בזרם בין יפו לבת ים רצו שהוא יודה שהוא רוצח מדופלם מוכה רעב צמא אחרי שעות בסערה זרקו אותו בבטן הספינה עם דף ועט שהוא יודה בהצהרה צחקו עליו: "בורח מהחוק ורץ להסתתר עמוק בסערת גלים" אמרו: "אולי חשב ימצא בים כוכב או איזה עיר של הבלים" צרחו: "אתה יודע מה הדין בדת ומה סופו של כל אדם שהוא רוצח קר?!" והוא חיכה עד שסיימו ת'הפלצה המוסרית ואז אמר: "אני ראיתי את הסוף – הסוף של האדם הוא קוף - ובגלל זה לדעתי, אם תשאלו את דעתי – אז אלוהים הוא לא דתי" ירדו אליו אחריי שלוש שעות כשהספינה עגנה כשנכנסו הוא לא היה שם היו רק דף ועט קטן קטנה ורב סמל יהודה נון חזר להיות עצוב השאיר להם, ההוא, איגרת ובה היה כתוב:

"לכל איש יש שד שנתנו לו אביו ואימו זה לא שהיה לו מראש יושב על הלב ולועס את המח חושב שהוא מישהו קדוש ולי יש גרזן מפרקת שדים – נתנו לי אבות אבותיי וביום בו השמש תכהה על ראשי ההרים שמיים יעידו עלי אני אחיכם אלרון גוץ נשאתי עליי את הצלב הצלב שכולו השנאה שלכם אל זה שיוצא אל הקרב לכל איש יש שד שבחר לעצמו ואני עוד בוחר מלאכים ואני עוד רואה נשמות טהורות ומוצא עוד בחושך פרחים אני החולם שזרקתם לבור שמעתי אתכם כואבים ושמעתי למעלה קולו של אביכם קורא: "שובו בנים שובבים" ואני אחיכם אלרון גוץ נשאתי עליי את הצלב הצלב שכולו השנאה שלכם אל זה שיוצא אל הקרב אני שחציתי מדבר ועברתי בים וידעתי דרכיי מלאכים קורא לכם שוב בקולו של אביכם – שובו אחים ואני אחיכם אלרון גוץ יצאתי לבד אל הקרב הקרב שכולו השנאה שלכם אל זה שנושא את הצלב בשבילכם.

ערב טוב קהל נכבד תשומת הלב לכאן , לכל מי שתהה והתבלבל שלא תגידו: "התופים דפקו והסולן צרח ולא יצאנו עם מוסר השכל" אם יש פה איזה מסר או מוסר השכל אז הוא מאוד אישי: "אם האדם הוא קוף אז הוא שבוי ואם הקוף אדם הוא איש חפשי" אז ערב טוב קהל נכבד תשומת הלב לכאן לכל מי שעדיין מתבלבל – אומר: "האלרון גוץ הזה היה או לא היה, ומי זה אלרון גוץ לעזאזל?" אז הנה האפשרויות סמנו את הנכונה לכם ב – V: א. הוא כופר ב. משוגע – או ג. הוא אולי נביא הדת שלו היא ROCKNROLL יורים עליו טילים והוא הופך אותם לחול הדת שלו אז הוא הכל יכול והם חשבו שהם ייקחו אותו בזול אז ערב טוב קהל נכבד תשומת הלב לכאן ואם כל זה עדיין מבלבל, גם אם כל הסיפור הזה סתירה אחת גדולה הרי גם נסתרות דרכי האל אז מה נסגר עם שלומק'ה ויהודה נון ומה עם גוץ אלרון? אולי עוד הסיפור הזה פתוח אין בו פרק אחרון הדת שלו היא ROCKNROLL יורים עליו טילים והוא הופך אותם לחול הדת שלו אז הוא הכל יכול והם חשבו שהם ייקחו אותו בזול הדת שלו היא ROCKNROLL יורים עליו פלשטים נפיצים והוא צוחק בקול הדת שלו ואלהים גדול רואה את המחר וההווה והאתמול הדת שלו היא ROCKNROLL שולחים עליו שדים גדולים הופך אות ל – XS והוא צובע את השקר בכחול גם אם היה תמים עכשיו הוא לא יכול הדת שלו היא ROCKNROLL זורקים עליו פצצות אטום והוא מגיב ב – LOL הדת שלו אז הוא הכל יכול כולם עושים אותו קטן והוא יוצא גדול

את מה שאלרון גוץ סבל לא יכתבו גם במשל, כי זה יהיה משל בלתי נסבל אחד אחר היה מזמן נופל שבור ומתוסכל. את מה שאלרון גוץ גילה עוד יכתבו במגילה ויחברו לזה תפילה כי אלרון גוץ גילה את התשובה לשאלה הכי גדולה. את מה שאלרון גוץ ידע עוד יכתבו באגדה, כי אלרון גוץ היה והוא נשאר חידה

זה לא הסוף של הסיפור הזה אפילו לא קרוב כולם רצו שהם יגידו: "זה נגמר אין מה לכתוב" כשהרצפה התמוטטה וכל הגוף חזר לכאוב והכלבים נשכו את כל מי שסרב את אלרון לעזוב. ועוד – רצו שהם יודו שהוא אף פעם לא היה שאלרון גוץ הוא רק טירוף שהוא אפילו אשליה אבל כל טמבל שנתן שלום לאלרון ברחוב ידע שהסיפור הזה עוד לא סגור הסוף רחוק מלהיות קרוב אחרי שנה אחד אמר שהוא ראה אותו נוהג באוטובוס מלא בחרדים ועוד אחד אמר שמע שהוא יושב על הר ויש לו איזה אלף תלמידים הוא מלמד את הבשורה של סוף האלף השישי המסר הוא אישי – "אדם נברא להיות חפשי" בעיירה אחת קטנה ליד הסוף של העולם בין הכביש מתל אביב לירושלים והים אומרים נולד אחד יחיד הוא לא היה קוף במרוץ ומי שלא ידע את שמו המפורש יקרא לו אלרון גוץ. והם שלא ידעו את שמו ניסו למחוק אותו מתוך שנאת חינם של רעבים ורק אנחנו שעמדנו מקרוב אולי כבר לא ראינו טוב אבל ניסינו להבין את הבשורה של סוף האלף השישי המסר הוא אישי – "אדם נברא להיות חפשי"